תפריט
אז מה הסיפור כאן? הרי אתם לא באמת מתבקשים לבלוע צפרדע חיה עם הקווה קווה. מארק טויין, הסופר שכתב בין היתר את "הרפתקאותיו של האקלברי פין", "הרפתקאותיו של תום סוייר" ו"בן המלך והעני", היה איש חכם, עם הומור והברקות. בין ההברקות שלו: "תאכל צפרדע חיה דבר ראשון בבוקר, ושום דבר גרוע יותר לא יקרה לך בשאר היום". לא יודעת האם סטטיסטית זה נכון, אבל יש משהו בדבריו בהקשר של ביצוע משימות.
איש חכם אחר בשם בריאן טרייסי הקפיץ קדימה את הדימוי וכתב ספר בשם "לבלוע צפרדע". טרייסי מציג בספרו 21 צפרדעים שצריך לבלוע כדי לנצל טוב יותר את הזמן. יש בספר עוד הרבה מילים על סדרי עדיפויות, עבודה יעילה, שיפור ביצועים, האצת הישגים, ניהול זמן וכדומה.
בחרתי להתעכב על צפרדע מרכזית וחשובה – הידועה גם בשמה הפחות חביב – דחיינות של דברים שצריך לעשות אבל אנחנו הכי לא רוצים לעשות. וכדי לעשות לכם טוב בנשמה, כותבת אפור על גבי לבן (צבע הפונט) שכולנו דוחים דברים. מחפשים תירוצים שכליים ורגשיים לאישור הדחיינות. למה לא לבצע משימות חשובות ולעתים דחופות אך מעצבנות, מעפניות, קשות, מפחידות, משעממות, תוסיפו את הסיבות שלכם. דוחים ימים, שבועות ולפעמים גם חודשים, עושים את כל מה שרק אפשר ואפילו ממציאים משימות, רק כדי להימנע מלבלוע את הצפרדע. תסכימו איתי שזה די בעעע לבלוע צפרדע.
טרייסי מציע דבר פשוט והגיוני אם כי קשה ליישום, עד שזה נכנס למערכת שלנו, לעשות את הדברים שאנחנו לא רוצים לעשות תחילה. כן, להתחיל דווקא עם המשימות שאין לנו חשק לבצע. הצפרדע שנבלע תאפשר לנו להתגבר על הדחיינות, לשפר את הביצועים, להיות יותר יעילים ויצרניים, אמיצים, לשלוט בחיים ולהשתחרר אנרגטית. תודו שזה הגיוני.
*לפתוח פה גדול. טוב, לא באמת. 
*תעברו על רשימת המשימות שלכם ותבחרו את הצפרדעים. תתחילו עם הצפרדע שאותה אתם הכי הכי לא רוצים לבלוע. כן, הכי Hard core!
*תסתכלו לצפרדע בעיניים, ובשום פנים ואופן אל תמצמצו ראשונים!
תפרקו אותה למשימות, ותתחילו לעשות, תסמנו וי, תטפחו לעצמכם על השכם עם כל התקדמות. תתקדמו ותעשו.
*אם צריך, תיקחו הפסקה למשימה כיפית קלילה וקצרה מאוד. אחת בלבד ותחזרו לצפרדע. היא מחכה לכם.
*תחשבו על הסיפוק וההקלה עם סיום ביצוע המשימה, ותזמזמו את המוזיקה המלווה את הסצנה המפורסמת בסרט "רוקי". שוב, תחשבו תמיד על סיום המשימה. כמה כיף יהיה לכם.
מתי תאכלו את הצפרדע? האם לארוחת בוקר? בארוחת הצוהריים? ואולי בכלל בנשנוש הלילי? הגישה של לאכול את הצפרדע היא לתזמן בלוח המשימות/יומן את המשימות הקשות והחשובות ביותר לתחילת יום העבודה, כדי שהמשכו יהיה קליל ונעים יותר.
הגישה שלי אחרת, מותאמת לאופיו של האדם ובמיוחד לשעות שבהן הוא בשיא הריכוז, היעילות והפוריות. יש אנשים שהבוקר ממלא אותם באנרגיות קופצניות וזה הזמן עבורם להסתער ולבלוע את הצפרדע. יש אנשים שהלילה והכוכבים הם זמן השיא שלהם לפה גדוללל (במלעיל). אגב, את הפוסט כתבתי בשעה 24:00, הבנתם היכן אני בסקאלה.
תנסו ותגלו תחושת סיפוק, הנאה והקלה והכי חשוב וכיף התחושה ש(כמעט) הכל קטן עליכם, אפילו לבלוע צפרדע!
2 תגובות
מושית, פוסט מעולה!! דרך חכמה מאוד לבצע את המשימות הפחות רצויות.
אנסה לעשות זאת
תודה רחל ובהצלחה!